היה זה ערב, ככל ערבי המטאל(כמעט). אנשים לבשו שחור בחוץ, אנשים לבשו שחור בפנים, היו שם ילדים, ילדות גברים נשים וזקנים וכולם התכנסו במועדון האזור לרגל חזרתה המדוברת של Morgue מן המתים! בלטו בהעדרם הפרצופים שלרוב אני רואה בהופעות הדת'-בלאק בדרך כלל שכנראה הרגישו שלא מגניב לפרגן ללהקה שקרובה למיינסטרים(בכל זאת סוג של להקת בת או להקת אחות ל Orphaned Land של תחילת הדרך) אבל היי, ההפסד היה שלהם שכן היה מדובר בערב מטאל שיכל לדבר גם לילדים וגם למבוגרים וגם לאנשי ה KVLT וה Old School לצד חובבי המטאל הפחות מחורע שכן שלושת הלהקות בערב – Caelesteus, Sinnery ומסמר הערב Morgue. כל אחת מהלהקות הגיעה מתקופה אחרת במטאל המקומי וסגנונית למרות חפיפה קלה הביאו משהו משלהם לשולחן. אז שבו סביב המדורה ושמעו מעשיה כי אין כמו חרוזים גרועים בסקירה!
Caelesteus
יתכן שחלקכם אולי מכירים אותם בגלגולם הקודם Separation Anxiety שהיו פעילים לסירוגין ב6 השנים האחרונות עד לשינוי בשם, גיוס דם חדש להרכב, כיוון נמוך יותר של הגיטרות ושם חדש עם רוח חדשה שבא להביא משהו אחר לשולחן וגלגול טיפה שונה למוזיקה שעשו בעבר. הסולן של ההרכב גולי אולי מוכר לילדי המטאל של שנות ה-2000' כסולן להקת הדת' מלודי Immetarial ז"ל ולמרות שיש סולנים משופשפים ממנו הניסיון שלו מורגש על הבמה לצד שאר חברי ההרכב שאין ספק שחרשו לא מעט בחדרי חזרות וזה נשמע ונראה היטב. הצד החלש של ההרכב הוא במוזיקה שאומנם ברגעים הטובים שלה נתנה בראש ללא ספק, אבל הם עוד לא לגמרי שם. היו 2 שירים שהעיפו אותי לפרקים אבל זה לרוב הרגיש שלמרות שהלב שלהם במקום הנכון יש להם עוד עבודה לפניהם. יתכן שזה קשור לחומר שחלקו דת' מטאל אנטומבדי פר סיי וחלקו מלודת' קצת מלוקק מדי לטעמי. לסיכום Calesetus בהחלט השאירו רושם טוב אך למרות שהם נשמעים טוב ניכר שהם עדיין בתחילת דרכם.
לוידאו מההופעה
Sinnery
ב
סקירת ההופעה הקודמת שלי על Sinnery ציינתי שהם על דרך המלך ולמרות שעברו חודשיים הם ממשיכים להופיע ודי מדהים כמה שכל מה שהם עושים נכון ומדויק ונראה שהם מתקדמים על הדרך יפה מאוד. אלון קרניאלי הסולן/גיטריסט הולך וצובר כריזמה וקילומטרז' במה וזה ניכר בהופעה הנוכחית כשניסה ולרוב הצליח להפעיל את הקהל בדיבור צרוד וקשוח ששמור לסולני מטאל וליקיר שוחט בפרט. גם שאר הלהקה מפגינים נוכחות ולא נראה שיש שם אף חוליה חלשה. תאהבו או תשנאו את מה שהם עושים מוזיקלית(ת'ראש שנע בין ישן לחדש ובין ריפים יותר ופחות מוצלחים אבל עמוס באנרגיות) קשה שלא להתפעל מתצוגת הכוח שלהם על הבמה, מהביטחון שלהם ומהעובדה שהם נכון לרגע זה עוקפים בסיבוב הרבה הרכבים ותיקים מהם והם הגיעו למקום הזה בזיעת אפם ועם הרבה עבודה קשה. זה לא יהיה מוגזם להכתיר את Sinnery כאחת מחמשת להקות המטאל המובילות בארץ כיום. כשהם תחת חסות Shredhead ועם האלבום שלהם סוף סוף בחוץ ומאחוריהם הם לא כל כך רואים אף אחד בעיניים.
לוידאו מההופעה
Morgue
ולגולת הכותרת, מסמר הערב וההרכב שלשמו הוצאנו את התחת העייף שלנו מהבית. החזרה של Morgue מהמתים ומתהומות הנשיה של המטאל הישראלי של תחילת הניינטיז לא הייתה ברורה מאליו. סמי בכר הרוח מאחורי ההרכב חזר לעולם המטאל לפני כשנתיים, אסף סביבו חבורה של נגנים צעירים יותר ופחות ו
הוציא לא מזמן EP משובח שבהחלט הרים לא מעט גבות והוכיח חד משמעית שלבן אדם יש חלק חשוב בפרק הדת' מטאל בהסטוריה של המטאל הישראלי ו Orphaned Land (שבה תופף בשני האלבומים הראשונים) בפרט.
ההרכב החל לנגן ולמעשה בהתחלה גם הסאונד וגם הנגנים היו טיפה חלודים ולרגע היה נראה שמשהו שם לא מתקתק כמו שצריך ושאולי ההרכב הזה לא צלח כל כך את מבחן הזמן. אך כשעלה סמי לבמה, כחוש, עם רעב בעיניים ועם חולצה של At The Gates(שאותה העיף מהר מאוד). ההופעה התחילה באמת ומהר מאוד הנגינה התהדקה הכל החל להתבהר ובכר שאג בכל גרונו והנוכחות שלו הורגשה כשהוא מוביל את ההרכב למחוזות רועשים ומופלאים.
בין תנועות ידיים, שאגות, אנרגיה מלמולים של "תודה רבה אינעל דינק" מבויש ומחויך בין השירים לבין השלוקים מהמים בכר הוכיח שהתמדה, כשרון, כריזמה וטירוף הם תכונות שהופכים להקת מטאל מטובה ובינונית למעולה. הלהקה סביבו ורובי מורליס על התופים בפרט ישבו הדוק, ונשמעו היטב החומר נשמע כמעט אחד לאחד כמו באלבום ולמרות שלא מעט הרכבים מנפנים בהיותם "אולד סקול" עם סאונד ביובי וריפים מושאלים Morgue נשמעו כמו עצמם ועם קריצות להרבה מטאל מפעם לא רק שהרגיש שמה שהם עושים אותנטי ושלהם, אלא שמדובר בחוליה חסרה שלא ידענו בהסטוריה של Orphaned Land והצצה די נדירה לאיך הם נשמעו כשבכר היה חלק מהכוחות הפעילים בלהקה.
למרות שבאתי עם לא מעט ציפיות(שרובן נענו פרט אולי לתפקידי האורח בשירה של קובי פרחי שלא קרו מסיבה כזאת או אחרת) Morgue סיפקו את הסחורה ומדי פעם כשסובבתי את הראש או הסתובבתי בקהל הבנתי שאני לא היחיד שמתהפנט מהם. העבודה במהלך השנתיים הללו נשמעה היטב.כולי תקווה שההרכב הזה ימשיך ויתקיים ונשמע ממנו אלבום אולפן מלא ואני רק יכול לגעור במי שלא היה שלא יעז לפספס אותם בפסטישרץ הקרוב כי מדובר בתופעה נדירה בנוף המקומי והרכב שרוח היצירה, הטירוף וכל מה שקסום במטאל של ראשית הניינטיז עדיין נשמע בו היטב כאילו לא עברו 26 שנה ושעבד קשה בשביל לחזור ולתת בראש על הבמה והם עושים את זה מכל הנשמה.
-דני.
SLOWLY GROWING DEAF 